רבים מקוראינו חתמו מתישהו במהלך חייהם על חוזה שכירות – אם בצד המשכיר ואם בצד השוכר. בעלי הדירות, במרבית המקרים, בוחרים לבצע בדיקת רקע קצרה על השוכר הפוטנציאלי – ובצדק. כולנו שמענו על מקרים בהם השוכר פשוט הפסיק לשלם, סירב להתפנות ולעיתים אף פגע בנכס. כתוצאה מכך, בעלי הדירות רוצים לדעת שהשוכר הוא אדם ישר, בעל הכנסה יציבה והוגנות בסיסית.
בדיקת הרקע היא בדרך כלל משימה לא קלה, אשר מבוססת במרבית המקרים על המידע שהשוכר הפוטנציאלי מספק לנו. אבל מה אם באורח פלא, הדירה הקטנה שקניתם במיטב חסכונותיכם, נמצאת בסמוך למפעל החדש של החברה לייצור טילים Space X? מה אם האדם העשיר בעולם, אילון מאסק, מתקשר אליכם באופן אישי ומבקש לשכור את הדירה הצנועה?
במידה ואכן השתכנעתם שמדובר באילון מאסק, סביר להניח שהייתם שמחים במזלכם שקיבלתם שוכר אמיד, ישר ומפורסם כמו אילון מאסק. סביר גם להניח, שהייתם מסכימים באופן מידי ומספרים לכל מי שרק היה מוכן לשמוע שאילון מאסק שוכר ממכם דירה.
עוברים מספר חודשים, ואילון מפסיק לשלם.
כן, מה ששמעתם.
הבחור שווה מאות מיליארדי דולרים, אבל את דמי השכירות שלכם – אילון לא מוכן לשלם.
אתם מרימים לאילון טלפון, מספרים לו שאתם לא תעמדו בהחזרי המשכנתא בגללו, והוא מציע לשלם לכם, במידה ותחתכו את דמי השכירות ב30%.
"אבל חתמנו על חוזה!" אתם מוחים.
נשמע כמו סיפור דמיוני? זה בדיוק מה שקרה לבעלי חברות הנדל"ן שטוויטר שוכרת מהם את משרדיה בארה"ב – מאז שאילון רכש את טוויטר, החברה הפסיקה לשלם את דמי השכירות.
אילון מאסק, הבעלים החדשים של טוויטר, הודיע כי הוא יהיה מוכן לשלם את דמי השכירות, במידה ויקבל הנחה משמעותית בדמי השכירות – בניגוד מוחלט לקבוע בחוזה שנחתם בין הצדדים.
אילון משתמש בטקטיקה מוכרת מעולם תורת המשחקים – בעיית הסחטן (Hold Up Problem). בעיית הסחטן נוצרת בשל כך שבעסקאות מסוימות, על מנת לקיים את העסקה יש להשקיע השקעות ייחודיות, המתאימות רק לעסקה הספציפית, כך שבמידה והחוזה לא יצא אל הפועל או לא יקוים, הצד שהשקיע את הכסף יפסיד את ההשקעה.
כך למשל, נניח מצב בו חברת Intel מזמינה 10,000 שבבים מ AMD, לאחר משא ומתן הצדדים מסכימים על 20$ לשבב, כלומר AMD צפויה להכניס מהעסקה 200,000 דולר.
לשם ייצור שבב, על AMD להשקיע בבניית מפעל לייצור שבבים, סך של 100,000 דולר. בנוסף, לאחר הקמת המפעל עלות ייצור שבב תעמוד על 5$. כלומר בסך הכל, על מנת לקיים את העסקה על AMD להשקיע 100 אלף דולר בהקמת המפעל ו50 אלף דולר עלויות ייצור – 150 אלף דולר בסך הכל.
לאחר חתימת החוזה והקמת המפעל, Intel מבינה כי AMD כבר השקיעה את הכסף בהקמת המפעל. אינטל גם מבינה שבמידה והיא תחזור בה מהעסקה, AMD תצטרך למצוא קונה חלופי, דבר עשוי לקחת חודשים ארוכים בהם המפעל יעמוד ריק. בזמן שהמפעל יעמוד ריק, AMD תידרש להשקיע כסף בתחזוקה, ארנונה ועורכי דין לשם חתימה על חוזה חדש.
אינטל מבינה כי גם במידה ותבקש הנחה משמעותית בתנאי העסקה, AMD תעדיף למכור לה שבבים במחיר מופחת מאשר לחפש קונה אחר. התוצאה הזו מתרחשת בין היתר בגלל העלות השקועה בהקמת המפעל ועלות מציאת רוכש אלטרנטיבי.
במידה ואינטל תציע לAMD 12.5$ לשבב, העסקה בכללותה תהפוך ללא כדאית עבור AMD, מאחר שסך ההוצאות יסתכם ב150,000$ וסך ההכנסות ב12.5$ X 10,000 = 125,000$. אבל AMD כבר השקיעה 100,000$ בהקמת המפעל, ועל כן ייתכן שכעת, מאחר שמדובר בעלות שקועה, החלופה הטובה ביותר העומדת בפני AMD תהיה לתת לאינטל את ההנחה ולמכור לה את השבבים במחיר מופחת של 12.5$.
אינטל מבינה שלAMD אין ברירה טובה יותר – את ההשקעה במפעל AMD כבר עשתה. יש שיגידו, ובצדק, שמדובר בחוסר הוגנות עסקית – אבל הניסיון מלמד שלא אחת חברות יבחרו בפתרון המטיב עימן, גם במידה והוא אינו מוסרי.
בעיית הסחטן גורמת לכשל שוק – במקרים רבים חברות בוחרות להשקיע השקעה נמוכה יותר מזו שהייתה מושקעת באופן אופטימלי, מתוך פחד כי השקעה שכזו עשויה להעמיד אותן בעמדת מיקוח נחותה.
כעת, נחזור לאילון מאסק ומשרדי טוויטר – אילון מבין כי ייתכן ולחברות הנדל"ן אין אלטרנטיבה טובה יותר – בשל המשבר הכלכלי שפקד את העולם סביר להניח שדמי השכירות שניתן לגבות בעבור המשרדים ירד מאז חתימת החוזה עם טוויטר, כך ששוכר חלופי יסכים לשלם סכום דומה לזה שאילון מציע כעת. בנוסף, ישנן עלויות שקועות שחברות הנדל"ן כבר איבדו בעסקה עם טוויטר – עלות עורכי דין שינסחו את החוזה, דמי תיווך וכו'.
כמו כן, מצבן של חברות הנדל"ן בכי רע – עליית הריבית פגעה בשוק הנדל"ן האמריקאי ובחברות נדל"ן ממונפות בפרט – חלקן חייבות את דמי השכירות שטוויטר משלמת כאוויר לנשימה. ייתכן ואילון מבין כי כניסה למהלך משפטי יקר וארוך טווח, היא חלופה שחברות הנדל"ן לא יכולות להרשות לעצמן. כך למשל, דווח כי כבר כעת אחת מחברות הנדל"ן להן חייבת טוויטר כספים נכנסה להליך של חדלות פירעון.
אילון משתמש בטקטיקת הסחטן כדי להשיג תנאי שכירות טובים יותר – אך לא ברור בכלל כי מדובר במהלך הנכון לטוויטר מבחינה עסקית. חברות הנדל"ן לא נחות על זרי הדפנה והגישו תביעה כנגד טוויטר.
בנוסף, לא ניתן להתעלם מהפגיעה במוניטין העסקי של טוויטר ואילון מאסק בפרט – סביר להניח שגורם אשר ישקול עסקה עתידית עם טוויטר או מאסק, יחשוש מחוסר הוגנות עסקית – ובצדק. במקרים מסוג זה, סביר להניח שאותו גורם ידרוש פרמיית סיכון עבור עסקה שכזו, כלומר תוספת כספית בעבור הסיכון שהוא לוקח שאילון לא יעמוד בתנאי החוזה. בנוסף, סביר להניח כי בתי המשפט לא יאהבו בלשון המעטה את הטקטיקה שבחר מאסק, דבר אשר עשוי לבוא לידי ביטוי בגובה הפיצויים שתחויב בהם טוויטר.
