ככל שהמלחמה מתארכת נושא גיוס בני הישיבות לצה"ל הולך ועולה. מדובר בנושא שמלווה את המדינה כבר מימי בן גוריון אבל נראה שברור לכולם שכיום הנושא הוא בכלל לא עניין עקרוני אלא כמעט קיומי.
השבוע נחשפתי לשני קטעי וידאו מרתקים שאני חושב שהחיבור בינהם מאד מסביר את הטבע האנושי ויש פה כמה לקחים לקחת גם ברמה הפיננסית.
הקטע וידאו הראשון שזכה לויראליות מיידית היה זה של הרב תמיר גנות. הרב גרנות הוא רב מוכר במיוחד בציונות הדתית שאיבד השנה את בנו סר"ן אמיתי צבי גרנות בימיה הראשונים של המלחמה.
בסרטון, שבאמת מומלץ לצפייה, גרנות פונה אל הציבור החרדי שאינו משרת בצבא בשפה דתית- תורנית ומנסה לשכנע אותם לעשות את הדבר הנכון ולהצטרף למאמץ המלחמתי.
בכנות מה שתפס אותי בסרטון מעבר לשפה הרוחנית העשירה והמרגשת הוא התמימות.
לאורך הסרטון הוא פונה לא פעם לשכל הישר של שומעיו וניכר שהוא לא מעלה בדעתו שיש אפשרות שהם יסכימו שכלית עם טענותיו ולא יקבלו עליהם את משמעות הדברים.
הקטע וידאו השני הוא הרבה פחות תמים. בסרטון זה פורס הרב גיא אלאלוף את תפיסת העולם הסוציולוגית החרדית כפי שהוא מבין אותה. בסרטון, שגם כן באמת שווה צפייה, מדבר אלאלוף על הדרך בה רבים מהחרדים רואים את עצמם כנבדלים מהותית מיתר חלקי העם וכי במהות המחלוקת סביב הגיוס היא כיסוי לנקודה עמוקה יותר. כתבתי שאלאלוף הרבה פחות תמים כי מבחינתו אין מקום לפניות נרגשות כי אלו נשמעות רק בין אנשים שיש להם קשר רגשי משמעותי.
אני מרגיש שממש קטונתי מלדבר על קבוצה ענקית של מעל מיליון איש בישראל בצורה מכלילה וגם שגדול עליי לקבוע מהי מערכת הערכים האמיתית של אנשים שונים ממני. מה שאני יכול להוסיף לפאזל הזה הוא רק את ההבנה המהותית עלינו בני האדם. דתיים וחילונים, יהודים ושאינם יהודים- כולנו מופעלים מתמריצים.
אפשר ורצוי לבוא בגישה מלטפת ואוהבת כפי זו של הרב גרנות אבל זה חייב להגיע יחד עם מערכת תמריצים הוגנת ושקופה.
או בלשונו של ג'יימס קארוויל ששימש כיועץ האסטרטגי הבכיר של קלינטון במערכת הבחירות של 1992:
I'ts the economy, stupid
הכוח המניע ביותר בני אדם הוא כוחה של הכלכלה. תן לה להניע את התהליכים אותם אתה רוצה לראות בעולם. ודי לחכימא ברמיזא