בבוקרו של היום ה־10 למערכה באיראן, והצטרפותה הרשמית של ארה"ב, ניתן כבר לומר ברמה מסוימת של ביטחון שישראל הולכת לצאת עם ידה על העליונה, ושסביר להניח שאיראן תסכים לוותר על תוכניתה לנשק גרעיני ואולי אפילו שהמשטר שלה יוחלף בכזה שאין לו שאיפות להשמיד את מדינת ישראל.
בדרך כלל, כאשר מדינה חווה שינוי משמעותי, ביטחוני או כלכלי, הדבר משפיע על פרמיית הסיכון שלה בשווקים הפיננסיים הגלובליים. במקרה של ישראל, זה לא בהכרח המצב. אבל קודם הסבר קצר על המושג פרמיית הסיכון.
פרמיית סיכון היא תוספת התשואה שמשקיע דורש כדי להשקיע במדינה או בנכס שנתפסים כמסוכנים יותר יחסית לחלופה בטוחה.
לדוגמה, אם אג"ח ממשלת ארה"ב ל־10 שנים נסחרת בתשואה של 3 אחוזים, והאג"ח של מדינה אחרת נסחרת ב־4.2 אחוזים, אזי פרמיית הסיכון של אותה מדינה היא 1.2 אחוזים, או 120 נקודות בסיס. הפער הזה משקף את תפיסת הסיכון מצד השוק: חשש מחוב גבוה, מאי יציבות פוליטית, מסיכון גיאופוליטי או מהיעדר יכולת להחזיר את החוב.
בפועל, פרמיית הסיכון נמדדת לא רק דרך תשואות האג"ח, אלא גם דרך עלויות ביטוח סיכון (CDS), דירוגי אשראי, והסנטימנט הכולל של שווקים מוסדיים וקרנות בינלאומיות.
האם התוצאות המסתמנות של מבצע "עם כלביא" ישנו את התפיסה הגלובלית לגבי רמת הסיכון של השקעה בישראל? לכאורה נראה שכן. מבחינה אבסלוטית ישראל כיום בטוחה הרבה יותר מכפי שהייתה לפני עשרה ימים, ובוודאי יותר משהייתה ערב ה־7 באוקטובר.
נשמע "הגיוני" שבעקבות כך גם פרמיית הסיכון תרד.
אבל כאן נכנס הנתון המעניין: כשבוחנים את פער התשואות בין אג"ח ממשלת ישראל לאג"ח ממשלת ארה"ב, מגלים שפרמיית הסיכון של ישראל, לפחות כפי שהיא מתומחרת באג"ח, לא ממש השתנתה. היא הייתה נמוכה כמעט ברמה של שוויץ ונשארה כזו גם לאחר ההצלחה האדירה של המבצע.
רק לסבר את האוזן, בעשור האחרון הפער בין תשואת האג"ח הממשלתית ל־10 שנים של ישראל לזו של ארה"ב נע סביב 10 נקודות בסיס בלבד. לעיתים הפער אף היה שלילי, כלומר ישראל הצליחה לגייס חוב בריבית נמוכה יותר מזו של ארה"ב. מדובר ברמה נמוכה מאוד ביחס למדינה עם מציאות ביטחונית כה מורכבת.
אז מה בעצם קרה עכשיו?
בינתיים כלום. השוק הישראלי נחשב יציב וממשיך לשדר יציבות, ולכן פרמיית הסיכון הייתה ונשארה נמוכה. כששוק מתמחר מדינה עם פרמיה של 0.1 אחוז, הוא בעצם אומר "אנחנו לא באמת חושבים שתהיה כאן קטסטרופה". וכשהשוק גם מגיב בחיוב לאירוע ביטחוני משמעותי, הוא למעשה מאותת "אנחנו אפילו לא מופתעים. זה חלק מהתמונה והיא נותרת יציבה".
ואולי בכלל צריך לשאול שאלה אחרת.
אם פרמיית הסיכון של ישראל כבר שנים נמוכה, ואירועים כמו מבצע צבאי עמוק בלב איראן לא מטלטלים אותה — אולי לא צריך לשאול אם הפרמיה תעלה או תרד.
אולי צריך לשאול מה מונע מהשוק הגלובלי להרחיב את החשיפה לישראל, למרות שהנתונים כבר בעדה.
לעניות דעתי, כל עוד לא ייפתר מרכיב אי הוודאות הפוליטית, השוק ימשיך להסתכל מהצד.
נדע לפתור את בעיות הפנים של החברה הישראלית וייתכן שההזדמנות הגדולה של השוק המקומי עוד לפנינו.