בוקר טוב לכולם. קוראים לי עו"ד דורון אהרוני ואני עוסק שנים רבות בתחום מיסוי המקרקעין ועובד לא מעט עם הלקוחות של אתיקה פיננסים.
במאמר זה אני רוצה לדבר על אחד הכלים הפשוטים ביותר לחיסכון אדיר במס שלצערי אנשים רבים לא מכירים ולכן מוצאים את עצמם מאות אלפי שקלים של מיסים מיותרים.
רבים מניחים שמה שכתוב בצוואה הוא סוף פסוק:
"הכול מחולק שווה בשווה – אז פשוט נרשום את זה כך."
"הכול מחולק שווה בשווה – אז פשוט נרשום את זה כך."
בפועל, זו אחת הטעויות היקרות ביותר שניתן לעשות.
רישום אוטומטי של נכסי הירושה בחלקים שווים על שם כל היורשים עלול לחייב את המשפחה במאות אלפי שקלים במס שבח ומס רכישה, להגביל את היכולת לממש נכסים ולהצית סכסוכים בין אחים.
וכל זה – לגמרי שלא לצורך בזכות הסכמי חלוקת עיזבון.
וכל זה – לגמרי שלא לצורך בזכות הסכמי חלוקת עיזבון.
הסכם חלוקת עיזבון הוא הסכם שנחתם בין היורשים בלבד, לאחר קבלת צו הירושה או צו קיום הצוואה, אך לפני רישום הנכסים בטאבו.
באמצעות ההסכם ניתן לחלק את נכסי העיזבון באופן שונה מזה שנקבע בצוואה – למשל, להעביר נכס שלם ליורש אחד ונכסים אחרים ליורשים אחרים – בהתאם לצרכים האמיתיים של המשפחה.
החוק קובע במפורש שחלוקה כזו אינה נחשבת למכירה.
המשמעות: חיסכון אדיר במס רכישה ושבח.
זהו אחד הכלים החוקיים והחזקים ביותר לתכנון מס לאחר פטירה.
כאשר החלוקה אינה שוויונית לחלוטין, לעיתים נדרשים תשלומי איזון בין היורשים.
חשוב לדעת:
תשלומי איזון המבוצעים מתוך נכסי העיזבון – פטורים ממס
תשלומים שמגיעים מחוץ לעיזבון – עלולים להיות חייבים במס, אך רק באופן יחסי
גם במקרים כאלה, תכנון נכון מפחית משמעותית את חבות המס הכוללת.
תשלומים שמגיעים מחוץ לעיזבון – עלולים להיות חייבים במס, אך רק באופן יחסי
גם במקרים כאלה, תכנון נכון מפחית משמעותית את חבות המס הכוללת.
הסכם חלוקת עיזבון הוא פתרון מצוין לאחר הפטירה, אך תכנון חכם באמת מתחיל כבר בשלב כתיבת הצוואה.
רבות מהצוואות מנוסחות בפשטות:
"הכול לילדים, בחלקים שווים."
"הכול לילדים, בחלקים שווים."
ניסוח כזה אמנם נראה הוגן, אך בפועל הוא מגביל מאוד את אפשרויות התכנון העתידיות של היורשים.
אחת האסטרטגיות החשובות ביותר בתכנון ירושה חכם היא הרחבת מעגל היורשים המופיעים בצוואה.
הכוונה אינה להעביר את הירושה לנכדים, אלא לייצר גמישות תכנונית עתידית.
הכוונה אינה להעביר את הירושה לנכדים, אלא לייצר גמישות תכנונית עתידית.
הסיבה לכך פשוטה אך קריטית:
רק מי שמופיע בצוואה נחשב יורש, ורק יורשים יכולים להיות צד להסכם חלוקת עיזבון.
רק מי שמופיע בצוואה נחשב יורש, ורק יורשים יכולים להיות צד להסכם חלוקת עיזבון.
כאשר בצוואה מופיעים רק הילדים, אפשרויות התמרון לאחר הפטירה מוגבלות.
לעומת זאת, הוספת נכדים – גם בשיעור קטן מאוד מהעיזבון – מאפשרת למשפחה, ביום שאחרי, לבצע חלוקה מחדש של הנכסים במסגרת הסכם חלוקת עיזבון, ללא אירוע מס.
בפועל, מדובר במהלך שמאפשר:
להעביר נכסים ליורשים צעירים שטרם מחזיקים בדירה
לנצל פטורים עתידיים ממס שבח
ולהתאים את חלוקת הנכסים למציאות הכלכלית שתהיה קיימת בעתיד, ולא לזו שקיימת ביום כתיבת הצוואה.
לנצל פטורים עתידיים ממס שבח
ולהתאים את חלוקת הנכסים למציאות הכלכלית שתהיה קיימת בעתיד, ולא לזו שקיימת ביום כתיבת הצוואה.
חשוב להדגיש:
אין חובה שהנכדים יקבלו בפועל את הירושה. עצם הכללתם בצוואה היא כלי תכנוני – לא החלטה סופית.
אין חובה שהנכדים יקבלו בפועל את הירושה. עצם הכללתם בצוואה היא כלי תכנוני – לא החלטה סופית.
ניסוח נכון של צוואה כזו דורש חשיבה מקצועית וזהירה, אך במקרים רבים מדובר בשינוי קטן בנוסח שיכול לחסוך למשפחה סכומי מס משמעותיים ולהשאיר בידיה חופש פעולה אמיתי.
לסיכום
ירושה אינה רק עניין רגשי – אלא אירוע משפטי, כלכלי ומיסויי משמעותי.
פעולה אוטומטית עלולה להיות יקרה מאוד; תכנון נכון יכול לחסוך מאות אלפי שקלים ולשמור על שלום המשפחה.