שבוע שעבר כתבתי על המקורות ההיסטוריים של חג ההודיה האמריקאי ועל הלקחים החשובים שאנחנו יכולים לקחת מסיפור המייפלאוור לחיינו האישיים והלאומיים. השבוע רציתי לכתוב על תופעת יום שישי השחור, גם כתופעה היסטורית וגם כאינדיקטור למצב הכלכלה.
מאז שנות ה-40, מיד לאחר חג ההודיה מתקיים ה- BLACK FRIDAY.
באותו יום שישי האחרון של כל נובמבר, מיליוני אמריקאים יוצאים למרוץ קניות אחרי הנחות ענק באונליין ובריטייל. בהמשך מכתב זה אני רוצה להציף את המחשבות של הכלכלן פיטר שיף שרואה באותו חג קניות גדול סממן לבעיה כלכלית עמוקה.
אבל ראשית קצת היסטוריה. יש שתי גרסאות לשאלה על מקור השם "יום שישי השחור". הראשון טוען שראשית השימוש בביטוי היה בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, כאשר משטרת פילדלפיה השתמשה במונח כדי לתאר את הצפיפות, הבלאגן וההתרחשויות בהן הייתה משטרת העיר עסוקה במיוחד ביום שישי שאחרי חג ההודיה. הגרסה השנייה, המעניינת ביותר בעיניי, היתה שהשם "שחור" בא לבטא את העובדה שחנויות רבות היו עד אז ב- "אדום" מבחינה חשבונאית, כלומר בהוצאות ובהפסדים ואילו קניות סוף השנה בתקופת המבצעים הוסיפו לספרי העסקים שורות בעט שחור המבטאות הכנסות.
גרסה זו מעניינת כי היא מצביעה על תופעה אנושית ברורה. אנחנו מעדיפים לקנות כאשר יש מבצעים. מחקרים פסיכולוגיים הדגימו שעצם המילה "מבצע" משפיעה דרסטית על הסיכוי שנקנה מוצר כלשהו.
הקניות היו כה משמעותיות באותם ימי שישי בשנים שלקראת סוף השפל הגדול שקבוצה של סוחרים ביקש מהנשיא דאז, תאודור רוזוולט להקדים את חג ההודיה בשבוע ושבמקום שזה יהיה ביום חמישי האחרון של כל נובמבר הוא יהיה שבוע קודם לכן. המטרה היתה כמובן להאריך את תקופת הקניות כך שתהיה לרוכשים הזדמנות ארוכה יותר לקנות והפדיונות של בעלי העסקים יגדלו.
שינוי זה אגב לא החזיק זמן רב (וזה בפני עצמו נושא למכתב לפעם אחרת).
ועכשיו חזרה לפיטר שיף. לב הטענה של שיף היא שדווקא העובדה שצרכנים רבים כל כך מחכים למבצעי יום שישי השחור ודומיו כדי לעשות את רוב הקניות השנתיות שלהם מעידה על חולשה כללית של משקי הבית בארה"ב.
טענה זו כמובן מקבלת חיזוק כאשר אנחנו רואים כיצד החוב האישי של האמרקאים לא מפסיק לעלות ועומד על כמעט 18 טריליון דולר כאשר החיסכון האישי הגיע לסביבות ה- 3% מההכנסות בלבד.
מה אתם חושבים? האם נהירה של אנשים לקנות רק בזמני מבצע מעידה על חולשה כלכלית או בעיקר על טבע האדם?